<h1>סמ"ג עשין סימן קצ"א קצ"ב</h1>
<h2>דף יט:</h2>
אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה (תמיד ל' א') שהיה אחד צופה על הגג להגיד כשיאיר המזרח עד שיכולין לראות [את] חברון משם ומפרש בירושלמי (יומא דף י"ג ב') שכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון. אחר כך אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת טלאים והרי לשכת טלאים היתה במקצוע צפונית מערבית של בית המוקד, וארבע לשכות היו שם אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות וחותמות אלו ביארנו עניינם במצות הנסכים (עשה קפ"ג דף רט"ו ד' בד"ו [הו' בשקלים י"ד ב']) ואחת לשכת בית המוקד ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים (תמיד שם). ולמעלה בבנין הבית (ע' קס"ג) [ו]במסכת מדות (פ"א מ"ו ועי' יומא ט"ו ב') אינן מבוארים כמו בכאן. במסכת שבת פירש רבינו שלמה שבבית המוקד גדול היה אש לחמם רגלי הכהנים מפני שהיו הולכין יחפים ע"ג הרצפה. ובלשכת בית המוקד קטן יש לפרש שהיה שם אש להביא משם אש למערכה כשהיתה כבויה על ידי גשמים או על ידי דבר אחר (יומא ט"ו ב' תד"ה ואחת).
<h2>דף כב:</h2>
החלו עולין במעלות האולם, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הכלי שבו הדישון והשתחוה ויצא, מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנה היה מדליק את המנורה בין הערבים (תמיד ל"ג א') כדדרשינן בתורת כהנים (אמור פרשתא י"ג ה"ז) ובמסכת שבת (כ"ב ב') להעלות נר תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנה יהא מתחיל ובה יהא מסיים. ומשנה זו כמאן דאמר (מנחות צ"ח ב' ותד"ה מזרח) קני מנורה מערב ומזרח היו מונחים. מצא מערבי שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, נטל הכלי שבו דישון המנורה וכוז היה שמו ממעלה השניה והשתחוה ויצא (תמיד שם).
